חושבים שהכנסת מפקחת על הממשלה? חשבו שוב
הכנסת נמצאת בבעיה.
כבר שנים שסמכויות הפיקוח של הרשות המחוקקת על משרדי הממשלה הולכות ונשחקות, ומי שמפסיד מזה הוא הציבור. בזמן שהיחסים בין הרשות המחוקקת לרשות השופטת תמיד היו נושא דומיננטי בשיח הפוליטי והתקשורתי, לא ניתן לומר את זה על היחסים בין הרשות המחוקקת לרשות המבצעת. דוגמא קלאסית לנושא שנחשב פחות מעניין, אולי אפילו נישתי, אך שהשפעתו על החיים כאן במדינה אדירה.
חברי הכנסת מכירים היטב את התופעה הבאה, אולם זה שיח שלרוב נשאר כשיח פנימי במשכן- מערך הפקידות ובעלי תפקידים רבים מזרועות הביטחון מסרבים להגיע לדיונים בועדות, מידע שועדה כזו או אחרת דורשת ממשרד ממשלתי או מגוף בטחוני כזה או אחר מגיע באיחור גדול, בצורה חלקית או לא מגיע כלל. פעמים אחרות ישלחו דרג זוטר ולא יציידו אותו בחוות דעת או בכלים הרלוונטיים כדי לתת התייחסות מקצועית לדיון.
נשמע לכם שולי? ובכן, זו תופעה שלא פוסחת על אף ועדה, וכפועל יוצא גם לא על דיונים מהירים שחברי כנסת יוזמים ומתאמצים לאשר בנשיאות הכנסת, ואפילו לא על שאילתות אשר פעמים רבות נענות באיחור ובאופן לקוני.
הכנסת שלנו קטנה מספרית ביחס לגודל האוכלוסיה בהשוואה לעולם. הבעיות רבות, הדיונים רבים, אך הכלים העומדים לרשותנו במטרה להתחקות אחרי שורש הבעיה ולבצע את תפקידנו כגורם מפקח הינם דלים ביחס לעמיתנו בפרלמנטים אחרים.
לא מזמן נכחתי בדיון סגור בו משרד ממשלתי נתבקש לספק חוות דעת על הצעת חוק. אותו משרד סירב משום שלדבריו גוף בטחוני טרם סיפק חוות דעת משלו. אותו גוף בטחוני כלל לא הגיע. ללא סיבה מיוחדת, פשוט כי הוא יכול. למען הסר ספק, מבחינת נורמות החקיקה במדינה אין לאותו משרד שום תלות בגוף הבטחוני לשלב חקיקה כה ראשוני.
וכך מצאנו עצמנו מקבץ חברי כנסת, קואליציה ואופוזיציה, בדיון חקיקה עקר וללא יכולת להתקדם. הדיון ננעל ללא התקדמות ממשית, והשלכות? לא היו.
הלוואי וזה היה מקרה חריג, אבל זה קורה כל הזמן בדרגות משתנות.
לנו כחברי כנסת חסרים כלים מידע לצורך ביצוע פיקוח אפקטיבי. חסרות גם סנקציות להפעיל כלפי משרדי ממשלה שמסרבים לשתף פעולה. אם אתם יוצאים מנקודת הנחה שביכולתה של הכנסת לפקח על הליכים קריטיים לתפקוד המדינה כגון ביטחון, יחסי חוץ, חינוך, בריאות וכו׳, אז התשובה היא: באופן חלקי למדי, ותלוי מי יושב ראש הועדה ומי עומד בראש המשרד עליו היא מפקחת.
אז איך מתחילים לתקן את זה?
1. מעלים את הנושא למודעות הציבור- הכנסת מוחלשת ומי שנפגע מכך הוא כמובן האזרח. זה האינטרס שלכם שנהיה מסוגלים לפקח על החלטות שלטוניות.
2. מגייסים תמיכה פוליטית רחבה- זה אתגר לא פשוט, משום שזה יעלה כסף ומשום שזה לא בדיוק האינטרס של אף אחד כי כל מי שמגיע לשלטון מעדיף כנסת שניתן לנהל אותה ולשלוט בה. בטח במצב הפוליטי הלא יציב של השנים האחרונות.
3. יצירת הפרדה אמיתית בין הרשות המחוקקת למבצעת- נורווגי מלא לכל חברי הממשלה (לרוה״מ צריך למצוא סטטוס ייחודי) זו רק ההתחלה. למשרד הממשלתי ולכנסת מגיע נבחר ציבור במשרה מלאה ולא אצבע זמינה ללילות ארוכים של הצבעות ללא סמכויות פרלמנטריות.
4. הגדלת מספר חברי הכנסת- אני יודע, זו לא החלטה פופולרית, אבל הכנסת קטנה מדי ביחס לגודל האוכלוסיה ולעומס הדיונים. האמינו לי שאתם רוצים חברי כנסת שיש להם זמן להתעמק בנושא הדיון ולא כאלה שקופצים בין ועדות ונמצאים בכל אחת עשר דקות.
5. עיבוי הסמכויות והכלים הקיימים והסנקציות העומדות לרשות הכנסת לאכוף אותם.
